הכרעת דין בתיק ת"פ 8061-12-10

הנאשמת הודתה בביצוע עבירות גניבה בידי עובד במהלך שנת 2008, כאשר גנבה מדי פעם הפקדות של סניף חברת בורגר ראנץ' אותו ניהלה, עד כדי סך כולל של 7000 ש"ח.

הנאשמת נטולת עבר פלילי וכמתואר בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינה, מדובר באשה נורמטיבית בדרך כלל הנאבקת בקשיים כלכליים לא מבוטלים, שלקחה אחריות על מעשיה, עובדת ומתפרנסת, אף מסייעת למשפחתה.

שירות המבחן ממליץ להימנע מהרשעה, אולם לצערי לא אוכל לקבל המלצה זו:

ראשית, מדובר בעבירה חמורה ביותר, הגם שבנסיבות פרטניות אלה אין מדובר בעבירה מהצד הגבוה של המדרג, בהתחשב בסכומי הכסף. עם זאת, מדובר בגניבה חוזרת, ולכך יש לתת משקל חמור.

שנית, על אף פגיעה צפויה ואפשרית ביכולת השתכרותה של הנאשמת, לא מדובר בפגיעה חריגה, מעבר לזו הצפויה לכל נאשם המורשע בדין, ולפיכך, לפי כללי הלכת כתב, אין מקום להסתייע באמצעי החריג של הימנעות מהרשעה.

לפיכך, אני מרשיע את הנאשמת לפי הודייתה בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391

לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"א תמוז תשע"ב, 11/07/2012 במעמד הנוכחים.

<#8#>

גזר דין

לאחר הרשעת הנאשמת כמפורט לעיל, ייגזר עתה עונשה.

שירות המבחן כאמור מגולל בתסקיריו דמות חיובית בסך הכל של הנאשמת שבפני, אשר גם גילתה נכונות  ורצון לפצות את החברה הנפגעת, בסכום הגניבה.

ברגיל, היה מקום להעתר לעתירת התביעה במלואה ולגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, אולם לאור חלוף הזמן, כאלמנט עיקרי, אסתפק במקרה זה בענישה שעיקרה מאסר על תנאי ועיצום כספי.

זאת, הגם שלקחתי בחשבון כי חלק נכבד מחלוף הזמן נופל על כתפי הנאשמת עצמה.

סוף דבר, גוזר אני על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.         ששה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מהיום, שלא תעבור עבירה של גניבה בידי עובד.